טג'יקיסטן הממלכה הסוגדונית האבודה Sogdia וארץ הרי פמיר שפסגותיהם המושלגות גבוהים יותר מהאלפים, מהרי הרוקי וההימלאיה.

לכל מקום וכיוון שנסתכל ההרים תמיד יהיו שם, גדולים, מרשימים ואציליים. פסגות מטריפות, אזור בתולי ופרוע, וטבע פראי. לאחר שפתר את חידת ה- "קשר הגורדי" והגשים את הנבואה, שקבעה מי שיתיר את הקשר ששום קצה חבל לא בלט החוצה ממנו, הוא שיכבוש ויקבל את השליטה על כל אסיה. בחר אלכסנדר מוקדון שלא להסתבך בחיפוש אחר קצוות הקשר, אלא חתך אותו בחרבו.

כותבי מסעותיו של  אלכסנדר מוקדון  מספרים על עם שחי לו אי שם בהרים האדירים ,של מרכז אסיה, ונקראו : הסוגדינים שהיו חלק מברית עמים קדומה, שהאמינה בנביא זרתוסטרא.
הזורואסטרית ,דת נבואית ,עוסקת במצבו של האדם ביקום אומצה על ידי  השבטים הנוודים,שלא בנו מקדשים ולא נשאו עמם פסלים. דתם הייתה דת של ראשי גבעות ופסגות הרים. דימויי אלוהיהם נלקחו מעולם הטבע: רוח, סערה, גשם ושמש. הם לא ייחסו להם צלם אנוש, הם היו מושגים מופשטים. כמותם גם הרוחות הרעות: זעם, תאווה, שקר. שהאדם היה צריך לפייסן. הדת התפתחה בסוגדניה, ושם חוברו הפרקים הראשונים של “אווסטה” – ספר קדוש של דת זרתוסטרא. ואכן, תושבי האזור גרים בדואליות התמידית בין המדבריות הלוהטות לשלגי העד של פסגות ההרים, בין חום נורא ביום לקור עז בלילה, בין החקלאים השלווים בנאות המדבר לנוודים לוחמניים בשולי המדבר והערבות, בין מוקדי התרבות המשגשגים על מקדשים וארמונות לבין החולות הנצחיים הקוברים כל דבר. דואליות זו משתקפת היטב גם באמונתם ובמטפיזיקה שלהם: הטוב והרע, האלים והשדים, הציר המרכזי בתורתו של זרתוסטרא.

שנתיים ימים לקח לאלכסנדר מוקדון להכניע אותם, ובמהלך הזמן הזה הוא הפך להיות לאחד מהם,התאהב ונישא לאחת מבנותיו, רוקסנה. בכפר זעיר בטג'קיסטן ,שבתי הבוץ שלו משתלבים במדרון. במקום הנידח הזה הזקנים עדיין מדברים בשפתם של הסוגדינים.

באזור עמק יגנוב Yagnob, שמרו התושבים על מנהגי דת האש וחיו צורת חיים שיתופית מיוחדת בכפריהם המבודדים, שהיו מנותקים משאר העולם במשך כמה חודשים בכל שנה על ידי השלגים הכבדים. בשנות השבעים של המאה הקודמת, כשטג’יקיסטן היתה עדיין חלק מברית המועצות, עשרות אלפים מתושבי עמק יגנוב הועברו בכפייה לאזור נהר הסיר דריה Syr Darya בכדי לשמש כפועלים בקטיף הכותנה. הטרגדיה האנושית הזאת היא גם טרגדיה אתנית והיסטורית.