אוזבקיסטן, ארומה אקזוטית של מרחבים, מסעות, שליטים אבסולוטיים כריזמטיים ואכזריים, ערים וארכיטקטורה אסלאמית מרהיבה עם כיפות כחולות ענקיות וקשתות.
ארץ צבעונית רב-חושית של צבע, רעש, ריחות מסתוריים של מסגדים, שווקים והיסטוריה ארוכה. שלוש ערים עתיקות סללו את דרך המשי: סמרקנד, בוכרה וח'יבה. תבלינים, סוסים, זהב וכסף, המצאות, דתות וקילומטרים של משי החליפו ידיים בערים המסתוריות הללו.
ערי אוזבקיסטן ממוקמות על דרך המשי העתיקה, ששימשה נתיב להובלת משי, בדים, תבלינים מסין לאימפריות של מדינות המערב. ערי אוזבקיסטן מפורסמות בארכיטקטורה שלהן, שהושפעה מהשליטים השונים שכבשו אותה, ביניהם: אריחים אסלאמיים, כיפות מסגד בצבע טורקיז, ערי חומה עתיקות ושווקים צבעוניים. ובמהלך ההיסטוריה פרחו בה ערים עתיקות ומפוארות. בוכרה היפה, היושבת בנווה מדבר, חיה מוקפת בחומה וסמרקנד, בת 2,500 שנה, משלבת בין התרבויות השונות שהתקיימו בה לאורך השנים.
♦ טשקנט – עיר האבן
טשקנט, בירת אוזבקיסטן, שפירוש שמה בטורקית "עיר האבן", אחת הערים העתיקות שישבו על דרך המשי. טשקנט הישנה, האוזבקית, הייתה יפהפייה, עם מבוך של סמטאות צרות מתפתלות, מוקפת בתעלת אנקור הגדולה, שהפרידה בין העיר העתיקה לחדשה, אך ב-25 באפריל 1966 נהרסו שטחים נרחבים ממנה על ידי תעלת גדולה. רעידת אדמה ושינתה את פניה לנצח. למרות רעידת האדמה שמחקה כמעט לחלוטין את זכרה של טשקנט העתיקה, במוזיאונים יש ביטוי למורשתה הסוערת ולכיבושים שהטביעו בה את חותמם, מאז היווסדה, לפני כ-2,500 שנה, ביישוב קטן בשם 'מינג'. אורוק', בתרגום חופשי כ'אלף עצי משמש'. האימפריה הסובייטית בנתה אותה מחדש, כעיר גדולה ומודרנית ונחשבת לעיר הכי "רוסית" באוזבקיסטן. רוב תושבי טשקנט הם אוזבקים ומיעוטם הם טג'יקים, טורקמנים ורוסים. בעיר תעלות מים, שדרות יפהפיות, כיכרות ומזרקות ומבנים מרשימים כמו מדרסה קוקלדש, מסגד ג'אמה ומסגד חאסט אימאם. בעיר מספר תיאטראות, ביניהם תיאטרון הדרמה הרוסית ואולם הפילהרמונית של טשקנט ומספר מוזיאונים, בין המוצלחים שבהם ניתן לציין את מוזיאון האמנות ואת המוזיאון לאמנות יפה ושימושית.
♦ חיווה – 'ראש או כסף'
חיווה, עיר שרכשה הכנסה מסחר עבדים, החאנים (שליטי חיווה) חיו ברמת חיים גבוהה מאוד, נתיניהם שילמו מסים, שיירות דרך המשי שעברו במדבר הותירו עבורם מיסי מעבר נדיבים וגבוהים. אוצר, אבל כל זה לא הספיק כדי להפוך את חיווה לעיר כל כך מדהימה ומפוארת.
השליטים יצרו שני מקורות הכנסה נוספים. עבדות וחילול השם. חיווה התפרסמה ברחבי מרכז אסיה כעיר סחר בעבדים. ציידי עבדים הביאו לשווקי חיווה "אספקה קבועה" של עניים וחסרי מזל שנלכדו באמצעות פשיטות על אזורי הספרים של המדבר הגדול או בפשיטות על שיירות לאורך דרך המשי.
חסרי המזל הללו נמכרו לכל מי שרצה בהם, בחסות החאן, באמצעות שיטת תשלום כופר המכונה: "ראש או כסף". מספר פעמים במהלך השבוע היו התופים רעמים מעל חומות חצר ארמון החאן ואזרחים היו נקראים לצפות בהוצאות להורג. מערכת המשפט עבדה כמו מכונת כסף משומנת היטב.
לא משנה מה הסיבה בה הורשעת, העונש היה תמיד כספי אז עדיין הייתה לך הזדמנות לצאת לחופשי אבל היה לך רק שבוע לקבל את הכסף. לאחר המשפט נלקחו העצורים לכלא הסמוך לכניסה לארמון ושעון החול החל לתקתק. מי שלא יכול היה לשלם את הקנס הכספי – שילם את החוב בחייו ובדיוק לאחר שבוע היו רעמים התופים והאסיר היה מובל אל מותו.
בחירת המוות הייתה לפי רצונו של החאן (השליט) ולפי מצב רוחו הרגעי. מלקות למוות, נזרק ממגדל, נקבר בחיים או בעריפת ראש מהירה בחרב. אם היית מצליח לגייס את סכום הקנס הכספי – שערי הכלא היו נפתחים והיית יוצא לחופשי אלא אם היית גנב.
היחס לגנבים שהצליחו לשלם את הקנס היה יוצא דופן, הם ישוחררו אך בטרם ישוחררו היו כורתים את כפות ידיהם…
חיווה , הינה עיר מוקפת חומה במערב אוזבקיסטן והצעירה הכי מבין הערים שהוקמו לאורך דרך המסי באוזבקיסטן. היא ממוקמת בנווה המדבר של חוריזם (חורזם). בשטח מצומצם למדי היו מרוכזים כל אתרי העיר .ארמונות, מאוזוליאומים, מסגדים ומדרסות (מדרסה) ,מוסדות הוראה לדת המוסלמית. החומה הסובבת את העיר העתיקה מלמדת על פארה ויופיה של העיר. ניתן לטייל על החומה. מומלץ מאוד לעשות כן בשעות בין הערביים כשכל העיר נמלאת צללים וחומת העיר והבתים נצבעים בצבע זהוב.
♦ בוכרה – אכזריות וכבוד
בוכרה היפה, העתיקה והמרכזית ביותר על "דרך המשי" שהזמן עמד בה מלכת. בוכרה ממוקמת בנווה מדבר ענקי במרכז אוזבקיסטן, המקבל את מימיו מנהר הזרפשן. אכזריות וכבוד – ומה שקורה לשליח אם לא יודעים את כללי המשחק .זהו הסיפור של שני השליחים חסרי המזל המסביר את אורח השימוש באכזריות שלטונית כדרך להוכחת הביטחון והכבוד העצמי של השליט. בתחילת המאה ה-19 נשלח הקולנל סטודארט כשליח מטעם הוד מלכותה, המלכה ויקטוריה ,אל האמיר הכל יכול של בוכרה להודיע לו על כוונתה של בריטניה לפלוש לאפגניסטן השכנה. לכאורה משימה פשוטה אבל נעשתה טעות איומה .המכתב עם ההודעה אל השליט הנאור של בוכרה נשלחה חתומה ע"י המושל האנגלי של הודו ולא על ידי המלכה ויקטוריה בכבודה ובעצמה. השליט ,מעוצמת העלבון , השליך מיידית את השליח לבור הכלא וקצב את ימיו עד ליום ההוצאה להורג בכיכר המרכזית. בריטניה ,המומה מהתקרית , שלחה שליח נוסף ,את קפטן קונלי והפעם עם מכתב בקשה מטעם המלכה לרחמים על השליח הראשון.. אך גם השליח השני עשה טעות חמורה ביותר הוא הגיע לחצר האמיר רכוב על סוס במקום לרדת מסוסו בכניסה לעיר ולצעוד לארמון ברגל. והתנהגות זו ברור שפרושה כהתנשאות. מכאן לבור הצינוק, הדרך הייתה קצרה. ב- 24 ליוני 1842 רעמו התופים בכיכר בעיר המרכזית של בוכרה וראשם של שני השליחים האנגלים נערף .
♦ סמרקנד – טימור הצולע
"כל מה ששמעתי על היופי של סמרקנד נכון, חוץ מהעובדה שהיא יותר יפה ממה שיכולתי לדמיין". אלכסנדר הגדול. סמרקנד חייבת את הפאר והיופי שלה דווקא לכובשים, ובעיקר לאחד מצאצאיו של ג'ינגיס חאן, טימור, הידוע גם בשם טימורלן "הצולע", אחד הכובשים המסוכנים והאכזריים בהיסטוריה. טימור, שבזמנו כונה "זה שהרעיד את העולם", היה אחרון הכובשים של ימי קדם ואולי המפחיד והנורא מכולם. במהלך כיבושיו לא ריחם על המוסלמים בני דתו, וטבח בהם באותה אדיקות שבה השמיד נוצרים והינדים. בבגדד הוא השאיר תל של תשעים אלף גולגלות וכשחצה את הרי ההינדו כוש בדרך להודו קפאו למוות עשרים אלף מלוחמיו, וכשיצא מהודו השאיר אחריו הרס וחורבן ולקח עמו עשרת אלפים. סוסים ופרדות ומיטב אוצרות המדינה. מצד שני, טימור שהעריך יופי, אדריכלות, תרבות ומוזיקה תמיד דאג להביא עמו את מיטב הבנאים והאומנים, כמו גם חוקרים ומוזיקאים על ספריהם וכלי העבודה שלהם, ובכך 'ייבא' גם את מיטב ההודיות, התרבות המונגולית והפרסית. ב-1941 פתחו את קברו כדי לוודא את זהותו של טימור, וגילו שהוא גבוה לתקופתו, כ-1.70 מ', וממש צולע. טימור בנה בטירוף. הוא רצה את העיר היפה ביותר. בשנת 1404 החל בשני פרויקטי בנייה מרשימים בעיר סמרקנד: המאוזוליאום של גור אמיר, קבר נכדו האהוב מוחמד סולטן, שהפך למאוזוליאום הקבורה של כל שושלת תימוריד, ומסגד ביבי ח'נים, שאורו. קווים, אריחים צבעוניים ובעיקר הכיפה המרשימה שלו יפים להפליא.
