אוזבקיסטן, ארומה אקזוטית של מרחבים, מסעות, שליטים אבסולוטיים כריזמטיים ואכזרים, ערים וארכיטקטורה אסלאמית מרהיבה עם מבני ענק כחולי כיפות וקשתות.
מדינה צבעונית רב חושית של צבע, רעש ,ריחות מסתוריים של מסגדים, שווקים והיסטוריה ארוכת שנים. שלוש ערים עתיקות פיארו את דרך המשי :סמרקנד, בוכרה וחיווה. תבלינים, סוסים, זהב וכסף, המצאות, דתות וקילומטרים של משי החליפו ידיים בערים המסתוריות הללו.
עריה של אוזבקיסטן נמצאות על דרך המשי העתיקה ששימשה כמסלול להובלת משי, בדים , תבלינים מסין לאימפריות של ארצות המערב. עריה שלאוזבקיסטן מפורסמות בשל הארכיטקטורה שלהן, שהושפעה מהשליטים השונים שכבשו אותה הכוללת: אריחים איסלאמיים, כיפות מסגדים בצבעי טורקיז, ערים עתיקות מוקפות חומה ושווקים ססגוניים. ומהלך ההיסטוריה פרחו בה ערים עתיקות ומפוארות. בוכרה היפה, היושבת בנווה מדבר, חיווה מוקפת החומה וסמרקנד בת 2,500 השנה, המשלבת בין התרבויות השונות שהתקיימו בה במשך השנים.
♦ טשקנט – עיר האבן
טשקנט, בירת אוזבקיסטן, שפירוש שמה בטורקית "עיר האבן" , אחת מן הערים העתיקות שישבו על דרך המשי . טשקנט העתיקה, האוזבקית, הייתה יפהפייה, עם מבוך של סמטאות צרות מתפתלות, מוקפת בתעלת אנחור הגדולה, שהפרידה בין העיר העתיקה וזו החדשה אבל ב-25 באפריל 1966 נהרסו אזורים נרחבים שלה ברעידת אדמה גדולה ושינו את פניה לנצח. למרות רעש האדמה שמחק כמעט לחלוטין את זכרה של טשקנט העתיקה, במוזיאונים יש ביטוי למורשתה הסוערת ולכיבושים שהותירו בה את חותמם, מאז היווסדה ,לפני כ-2,500 שנה ,כישוב קטן בשם 'מינג אורוק' ,בתרגום חופשי 'אלף עצי המשמש'. האימפריה הסובייטית בנתה אותה מחדש ,כעיר גדולה ומודרנית ונחשבת כעיר "הרוסית" ביותר באוזבקיסטן. רוב תושבי טשקנט הם אוזבקים ומיעוטם טג’יקים, תורכמנים ורוסים . בעיר, תעלות מים , שדרות יפות, ככרות ומזרקות וניצבים בה מבנים מרשימים כמו מדרסת קוקלדאש (Madrasah Kukeldash), מסגד יום השישי (jama masjid) ומסגד חאסט אימום (Khast Imom). בעיר מספר תיאטראות, בהם התיאטרון הרוסי לדרמה ומשכן הבלט והאופרה(Tashkent Philharmonic Hall) ומספר מוזיאונים שבין המוצלחים שבהם ניתן לציין את המוזיאון לאמנות והמוזיאון לאמנות נאה ושימושית.
♦ חיווה – 'ראש או כסף'
חיווה , עיר שהכנסתה מסחר בעבדים , החאנים (שליטים) של חיווה חיו ברמת חיים מאוד גבוהה , נתיניהם שילמו מיסים, שיירות דרך המשי שעברו במדבר השאירו לאוצרם מיסי מעבר נדיבים וגבוהים אך כל זה לא הספיק כדי להפוך את חיווה לעיר מדהימה ומפוארת כל- כך.
השליטים יצרו שני מקורות הכנסה נוספים . עבדות וכופר. חיווה התפרסמה בכל מרכז אסיה כעיר מסחר העבדים. ציידי עבדים הביאו לשווקי חיווה "אספקה שוטפת" של מסכנים וחסרי מזל שנתפסו אם באמצעות פשיטות על אזורי הספר של המדבר הגדול או בפשיטות על אנשי שיירות דרך המשי .
חסרי המזל הללו נמכרו לכל דורש ,בחסות החאן, בשיטת תשלום כופר המכונה : "ראש או כסף". מספר פעמים במהלך השבוע היו התופים רועמים מעל חומות חצר ארמון החאן והיו קוראים לאזרחים לצפות בהוצאות להורג. מערכת המשפט עבדה כמכונת כסף משומנת למדי.
לא משנה מה הסיבה שעליה נשפטת העונש תמיד היה כספי כך שעדיין היה לך סיכוי לצאת לחופשי אך היה לך שבוע בלבד להשגת הכסף. לאחר המשפט העצירים היו מובלים לבית הסוהר הצמוד לכניסה לארמון ושעון החול החל לתקתק. מי שלא היה יכול לשלם את הקנס הכספי – שילם את החוב בחייו ובדיוק לאחר שבוע התופים היו רועמים והעציר היה מובל אל מותו.
בחירת המוות הייתה על פי משאת נפשו של החאן (השליט) ובהתאם למצב רוחו הרגעי. הלקאה עד מוות, זריקה ממגדל, קבורה בחיים או בהתזת ראש מהירה באמצעות חרב. במידה והצלחת לגייס את סכום העונש הכספי – שערי בית הסוהר היו נפתחים והיית יוצא לחופשי אלא אם כן היית גנב .
הטיפול בגנבים שהיו מצליחים לשלם את הקנס הכספי היה יוצא דופן הם היו משתחררים אך לפני יציאתם לחופשי כפות ידיהם היו נכרתות…
חיווה , הינה עיר מוקפת חומה במערב אוזבקיסטן והצעירה ביותר מבין הערים שהוקמו לאורך דרך המשי באוזבקיסטן. היא ממוקמת בנווה המדבר של חוריזם (Khorezm). בשטח מצומצם למדי היו מרוכזים כל אתרי העיר .ארמונות, מאוזוליאומים, מסגדים ומדרסות (Medressa) ,מוסדות הוראה לדת המוסלמית. החומה הסובבת את העיר העתיקה מלמדת על פארה ויופיה של העיר. ניתן לטייל על החומה. מומלץ מאוד לעשות כן בשעות בין הערביים כשכל העיר נמלאת צללים וחומת העיר והבתים נצבעים בצבע זהוב.
♦ בוכרה – אכזריות וכבוד
בוכרה היפה, העתיקה והמרכזית ביותר על "דרך המשי" שהזמן עמד בה מלכת. בוכרה ממוקמת בנווה מדבר ענקי במרכז אוזבקיסטן, המקבל את מימיו מנהר הזרפשן. אכזריות וכבוד – ומה שקורה לשליח אם לא יודעים את כללי המשחק .זהו הסיפור של שני השליחים חסרי המזל המסביר את אורח השימוש באכזריות שלטונית כדרך להוכחת הביטחון והכבוד העצמי של השליט. בתחילת המאה ה-19 נשלח הקולנל סטודארט כשליח מטעם הוד מלכותה, המלכה ויקטוריה ,אל האמיר הכל יכול של בוכרה להודיע לו על כוונתה של בריטניה לפלוש לאפגניסטן השכנה. לכאורה משימה פשוטה אבל נעשתה טעות איומה .המכתב עם ההודעה אל השליט הנאור של בוכרה נשלחה חתומה ע"י המושל האנגלי של הודו ולא על ידי המלכה ויקטוריה בכבודה ובעצמה. השליט ,מעוצמת העלבון , השליך מיידית את השליח לבור הכלא וקצב את ימיו עד ליום ההוצאה להורג בכיכר המרכזית. בריטניה ,המומה מהתקרית , שלחה שליח נוסף ,את קפטן קונלי והפעם עם מכתב בקשה מטעם המלכה לרחמים על השליח הראשון.. אך גם השליח השני עשה טעות חמורה ביותר הוא הגיע לחצר האמיר רכוב על סוס במקום לרדת מסוסו בכניסה לעיר ולצעוד לארמון ברגל. והתנהגות זו ברור שפרושה כהתנשאות. מכאן לבור הצינוק, הדרך הייתה קצרה. ב- 24 ליוני 1842 רעמו התופים בכיכר בעיר המרכזית של בוכרה וראשם של שני השליחים האנגלים נערף .
♦ סמרקנד – טימור הצולע
“כל מה ששמעתי על היופי של סמרקנד הוא אמת, למעט העובדה שהיא יותר יפה ממה שיכולתי לדמיין”. אלכסנדר מוקדון. את פארה ויופיה חייבת סמרקנד דווקא לכובשים, ובעיקר לאחד מצאצאיו של ג’ינגס חאן, טימור, הידוע גם כטימורלאן “הצולע”, אחד הכובשים המזהירים והאכזריים בהיסטוריה. טימור, שנקרא בזמנו “מרעיד העולם”, היה אחרון הכובשים של הזמן העתיק ואולי המפחיד והנורא מכולם. במהלך כיבושיו לא ריחם על המוסלמים בני דתו, וטבח בהם באותה אדיקות שבה השמיד נוצרים והינדואים. בבגדד השאיר תל של תשעים אלף גולגולות וכשחצה את הרי הינדו כוש בדרך להודו, קפאו למוות עשרים אלף מלוחמיו, וכשעזב את הודו הותיר אחריו הרס וחורבן ולקח עמו עשרת אלפים סוסים ופרדות ואת מיטב אוצרות המדינה. מצד שני, טימור שהעריך יופי , אדריכלות , תרבות ומוזיקה תמיד דאג להביא עימו את טובי הבונים והאומנים, כמו גם מלומדים ומוזיקאים על ספריהם וכליהם, ובכך 'ייבא' גם את מיטב התרבות ההודית, המונגולית והפרסית. ב-1941 פתחו את קיברו כדי לוודא את זהותו של טימור, וגילו שהיה גבוה לתקופתו, כ-1.70 מ’, ובאמת צולע. טימור בנה בתזזית. הוא רצה את העיר היפה מכל. ב-1404 החל בשני מפעלי בנייה מרשימים בעיר סמרקנד : המוזוליאום של גור אמיר, הוא הקבר לנכדו האהוב מוחמד סולטן, שהפך למוזוליאום הקבורה של כל שושלת הטימורידים, והמסגד של ביבי חאנים שהקווים הקלילים שלו, אריחיו הצבעוניים ובעיקר כיפתו המרשימה יפים להפליא.
